תוכן

ה) ה׳, דע הי״ס, הם ה׳ פרצופים שלימים: א״א, והוא כתר, ויש בו י״ס. וכן או״א, פרצופים שלימים, ויש בהם י״ס בכל א׳ מהם. וכן זו״ן, כל א׳ כלול מי׳. אך דע, כי הת״ת כשנאצל, לא היה רק מציאות ו׳, ונקרא ו״ק, מחסד עד יסוד, ולא היה בו ראש. וז״ס ו' שבתוך ה׳, בבינה שאין לה ראש. ואמנם אחר שיצא לחוץ, אז נעשה לו ראש. וז״ס מנחל בדרך ישתה, כי מנחל יסוד בינה, ישתה הת״ת בהיותו בדרך, פירש אחר שיצא ממנה, ואז נקרא ירים ראש. והענין הוא, כי חג"ת שלו נעשין לו חו״ב, (ודעת) ונה״י נעשה לו חג״ת, וזה ע״י המשכת שפע דאו״א, וה״ס התפשטות ב׳ עטרין, דמתעטרין (להו) וכו'. וזהו בעטרה שעטרה לו אמו, שהוא רישא דיליה.